מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 5
אומזה מסתעף ממילא ספק אחר בעצם סבת החיוב של שומרים בנזקין, שהכלל הוא ש"כל השומרים נכנסים תחת הבעלים להתחייב בנזקין", ששם הלא אין שתי סבות "ממונך ושמירתן עליך", אך הסבה השניה של "שמירתן עליך" לבד, שממילא נופל הספק אם זו היא סבה חיובית ישרה או בלתי ישרה.
בכלומר, דאם נימא כהצד האחרון, דעיקר הסבה החיובית היא האחרונה, "ושמירתן עליך" והראשונה באה רק בתור הכשר הסבה, הנה יש בחיוב השומרים על נזקים סבה ישרה, דאם בכל נזקים בעינן גם "ממונך", הלא הוא רק להכשיר את הסבה השניה כנ"ל, וכאן לא בעינן את ההכשר הזה, כי ההכשר הזה בא ממילא מצד מה שקבל את השמירה, אבל לכל שאר הצדדים, כלומר, הן אם נימא דשתיהן באות בתור סבות חיוביות, והן אם נימא דשמירתם עליך היא רק בתור סבה שלילית, כבר אין סבה חיובית ישרה על השומר, דסוף סוף לא ממונו הוא, שעכ"פ זו היא סבה חיובית, ובאופן שכזה עלינו לומר, דכל סבת החיוב בשומר היא סבה בלתי ישרה, כלומר, דעצם החיוב, אמנם, מוטל על הבעלים מצד "ממונך", והשומר מחויב מטעם מה שגרם הפסד לבעלים, ואם הניזק תובע מהשומר באופן ישר הוא מעין שיעבודא דר' נתן.
גומזה יסתעף נפקא מינה בדינא, לפי מאי דפסקינן דלפגא נזקא קנסא ואי מודה בזה מיפטר, איך הוא הדין אם השומר יודה בזה, לצד הראשון, דיש בזה סבה חיובית ישרה, הרי גם חיובו בזה הוא חיוב קנסי והודאתו מועלת לו לפטור, אבל אם נימא דהיא סבה חיובית בלתי ישרה וכל חיובו הוא מצד הפסד הבעלים, הרי החיוב הזה הוא כבר חיוב ממוני.
דוגם בזה אנו מוצאים מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד ולשיטתייהו אזלי.
העיין (בפ"ד מהל' נזקי ממון הלכה ח'): "שאלו בחזקת תם ונמצא מועד, אם ידע השואל שהוא נגחן - הבעלים משלמים חצי נזק, שכ"מ שהוא הולך הרי שם בעליו והשואל משלם חצי נזק", וע"ז כתב הראב"ד: "א"א, דלא כהלכתא שאין זה הדין אלא כשתפסוהו ב"ד".
וובאמת, לכאורה, בא הראב"ד מגמרא מפורשת, דמקשינן שם בב"ק (מ' ע"א וע"ב): "ונימא ליה אי תם הוא הוה מודינא ומפטרינא ואפילו למ"ד פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא? אלא הכא במאי עסקינן, דקדם בי דינא ותפסיה".
זוהנה על הקושיא של הגמ': "אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא" מתרץ הרשב"א, שזה הוא רק לר' ישמעאל, דבע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ליה, אבל לר"ע דאמר דשותפין נינהו לא שייכת קושיא זו, דאי מעריק ליה חייב מטעם גזלן, אבל מה לענות על הקושיא של "אי תם הוא הוה מודינא ומפטרינא"?
חאכן לפ"ד ההנחה זו גופא, שאם יודה השומר בקרן יופטר מטעם מודה בקנס, אינו דבר מוסכם כלל, ולפי שיטת הרמב"ם באמת לא יופטר כלל, ואי משום הגמ' הנ"ל לא קשה, דהא במסקנא אסקינן שם "משום דאמר לי כי היכי דמשתעבדינא לדידך ה"נ משתעבדינא להאיך מדר' נתן" וכו',וסובר הרמב"ם דהא בהא תליא, דבקושית הגמ' מקודם כשלא ידעה הגמ' האי סברא ע"כ סובר דסבת החוב של שומרים היא סבה ישרה וממילא אי יודה בזה יופטר, אבל לפי מסקנת הגמרא גם חיוב השומר לנזקין הוא ג"כ רק מעין שיעבודא דר"נ, ואם יודה לא יפטור כלל.