מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 80
אועי' סוגיות גמרא בעירובין (צה, ב - צו, א) ובר"ה (כח, ב) השקלא וטריא אם עוברים בל תוסיף שלא בזמנן והמסקנא היא "לצאת לא בעי כוונה, לעבור, בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה".
בוגם יסוד השקלא וטריא הנ"ל תלוי בהחקירה הכללית הנ"ל במושג זמן, כי מתי עוברים את הבל תוסיף, רק כשעושים את המצוה ביחד עם ההוספה, כמו שני זוגות תפילין בבת אחת או שמוסיף בציצית וכדומה - אבל כשמוסיף בזמן כמו הישן בסוכה בשמיני - הנה אם אנו אומרים שהזמן הוא בבחינת עצם פשוט, וגם המחר ישנו במציאות כבר היום, וגם להיפך, שגם בהיום ישנו האתמול במציאות, הנה גם בהישן בשמיני יש בזה משום "בל תוסיף", כי כמו שמניח שני זוגות תפילין הוא מוסיף שני דברים במקום שדרוש רק דבר אחד, ככה ג"כ בזה הוסיף זמן של יום השמיני במקום שדרוש רק זמן של שבעה ימים, אבל אם אנו אומרים שהזמן הוא רק צירוף החלקים, אין במציאות בל תוסיף בזמן, מפני שכשבאה ההוספה כבר איננה בעצם המצוה, ואין במציאות שיעשה את המצוה וההוספה ביחד.
גועלינו לחלק בין מצוה זמנית בשב ואל תעשה ובין מצוה זמנית בקום ועשה - כמו למשל, אין מצות סוכה, שהיא מצוה זמנית בשב ואל תעשה, ובין מצות נטילת לולב, או מצות אכילת מצה שהם מצוות בקום ועשה. - והראיה שהגמרא מקשה רק על הישן בשמיני שילקה - אבל לא מקשה למשל על נטילת לולב שבגבולין כל שבעה מתקנת חכמים, או איך יהיה כשיאכל מצה אחרי שבעה, כי שהמצוה היא בשב ואל תעשה בזמן ידוע והוא מוסיף על הזמן ההוא, כמו למשל, הישן בשמיני יש קשר זמני בין עצם המצוה ובין ההוספה, וכיון שמושג הזמן הוא מושג של עצם פשוט, יש בזה משום בל תוסיף כנ"ל, ולא כן במצוה זמנית בקום ועשה, כמו נטילת לולב בכל שבעה או באכילת מצה אחרי הפסח, כיון שעצם המצוה היא הפעולה והזמן רק מסמן את שעת הפעולה, הנה אפילו אם לא יפסיק באכילת מצה כל ימות הפסח ובמוצאי פסח ביחד, או שיטול את הלולב ולא יניחנו כל שבעה, ג"כ אין כאן קשר זמני שיעבור על זה משום בל תוסיף, כי הפעולות הנעשות בזמנן הראוי לחוד, והפעולות שנעשות אחר הזמן הראוי לחוד.