מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 1
אעצם ומקרה
בההבדל בין עצם ובין מקרה מובן מאליו. בדברים שבטבע, יכול כל אחד להבחין בין שני המושגים הללו ולדעת מהי תכונה עצמית שבדבר ומהי תכונה מקרית. ולא רק שההבדל הוא בזמן, שהתכונה העצמית היא קבועה ונמשכת והתכונה המקרית - חולפת ועוברת, כמו שנאמר: "המקרה לא יתמיד", - אלא אף באותו זמן שהמקרה קיים ג"כ אינו דומה לתכונה העצמית, כי באופן הראשון אי אפשר להפריד בין הדברים ואי אפשר לקבל את הדבר בלי תכונתו העצמית, ובביטול התכונה העצמית מתבטל כל הדבר. ולא כן באופן השני, שם הדבר לחוד והמקרה לחוד; ואם כי המקרה אי אפשר לו בלי הדבר, אבל עכ"פ אפשר לצייר את הדבר בלי מקרה. וממילא אפשר לחלק בזה ולקבל את הדבר ולא לקבל את המקרה, או לבטל את המקרה ולראות אותו כאילו איננו ובכ"ז לקיים את הדבר כשהוא לעצמו.
גאכן, באמת אנו רואים גם בהלכה בהרבה והרבה ענינים את ההבדל הזה, והלכות גדולות מתחדשות על יסוד הנקודה ההגיונית הנ"ל. וביחוד אנו רואים שתלמודא דמערבא עמד ביחוד על זה.