מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 10
אאמרנו שקלב"מ הוא דוקא במקום שבפעולה אחת יש בה משום גורם גם לחיוב מיתה וגם לחיוב ממון, כנ"ל. אכן יש להסתפק, מה יהיה הדין אם הפעולה היא אחת שהן שתים, כלומר: פעולה אחת שיש בה משום שתי סבות, סבה אחת מיוחדת לחיוב ממון, וסבה אחת המיוחדת לחיוב מיתה, והספק הוא אם אנו מביטים בזה על הפעולה שהיא אחת או על הסבות שהן שתים.
בואמנם, אנו מוצאים בזה מחלוקת של תנאים בכתובות (לב, ב): "מעידים אנו את איש פלוני שחייב לחברו מאתיים זוז ונמצאו זוממין - לוקין ומשלמין, שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין, דברי ר"מ; וחכמים אומרים, כל המשלם אינו לוקה". והנה בהפירוש של "לא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין" נדחקו כל הראשונים. עי' שם פירוש רש"י ובתוס', פירוש הר"י והר"ר שלמה מדרויי"ש. וכל הפירושים כמה דחוקים הם.
גאכן, לפי דרכנו נאמר שה"שם" בכאן המכוון הוא להסבה, כלומר, שאין הסבה של המכות אותה הסבה של התשלומין. וע"פ מה שהביאנו בספרנו ד"מ דהק"נ שמעתתא א' (פ' יז) חקירה ב"כאשר זמם", אם הכוונה על הסבה, וכשמעידים למשל שפלוני לוה מפלוני מנה והוזמו הוי כאילו בעצמם לוו ומחוייבים לשלם מצד סבת ההלואה, או שזה נאמר רק על כמות העונש. כי לעולם הסבה של חיובם היא מה שעברו על לאו של "לא תענה ברעך עד שקר", אלא שבעד הסבה הזו המה נענשים באותה הכמות של "כאשר זמם".
דולהצד הראשון יש לנו בעדים זוממין ציור של פעולה אחת שיש בה משום שתי סבות. כי ס"ס הפעולה אחת היא – ההגדה. אבל יש בה משום שתי סבות: סבה אחת להממון מצד כאשר זמם שזו היא סבת ההלואה, מכיון שאנו חושבים כאילו בעצמם לוו את הכסף, וסבה אחת להמכות, שזהו מצד סבה של "לא תענה ברעך עד שקר". ונימא שבזה היא מחלוקת של ר"מ וחכמים: שר"מ סובר שאנו מביטים בזה על הסבות, וזהו שאמר שלא השם - הסבה - המביאו לידי מכות - סבת ה"לא תענה" - מביאו לידי תשלומין, כי ע"ז יש סבה אחרת, סבת "כאשר זמם" ונחשב כאילו הם בעצמם חייבים מאתים זוז בעד ההלואה. וחכמים סוברים שאנו מביטים בזה על הפעולה, וס"ס פעולה אחת לפנינו - ההגדה, שהיא היא המביאה לשתי הסבות יחד. כי מדוע באה הסבה של "כאשר זמם" ונחשב כאילו הם בעצמם לוו את הכסף שוב מפני שעברו על "לא תענה", כנ"ל.
האו שנגיד שגם ר"מ וגם חכמים סוברים שאנו מביטים על הסבות, אך בזה גופא הם חולקים בחקירה שחקרנו בהמושג של "כאשר זמם" הנ"ל, ורק ר"מ סובר ש"כאשר זמם" היא הסבה ונמצא ששתי סבות לפנינו, כנ"ל; אבל חכמים סוברים ש"כאשר זמם" בא רק על כמות העונש, ולעולם הסבה גם להמכות וגם להממון היא ה"לא תענה" וע"כ אמרו "כל המשלם אינו לוקה".