מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 11
אוע"י ההסבר שלנו בהירושלמי הנ"ל, שקורע בשבת יצא ידי קריעה - תסולקנה כל הקושיות שמקשים על הירושלמי הנ"ל.
במקשים מר"ה (כח, א) "בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא"; מרמב"ם פ"ה מהלכות אסו"מ (ה"ט) "אין מביאים מנחות ונסכים מן הטבל ואין צ"ל מן הערלה וכלאי הכרם, מפני שהיא מצהב"ע"; מרמב"ם פ"ו מהל' חו"מ (ה"ו), שאין יוצאין במצה של טבל, וע"כ דטעמו הוא משום דהויא מצהב"ע?
גאכן, לפי הסברנו הנ"ל, הנה לא רק שאפשר לתרץ את הקושיות הנ"ל אך בכלל אפשר לשאול: "דקארי לה מאי קארי לה". הסברנו הוא, כי באופן שכזה אי אפשר להגיד שהמצוה באה מתוך עצם העבירה, כי עצם העבירה בא מהיום של שבת, בעוד שכלפי המצוה היום הוא רק מקרה בעלמא. אבל מובן שבכל אלה הדברים הנ"ל שמהם באים להקשות, בכולם המצוות באות מתוך העבירה גופא; מתוך השופר שהוא משלמים; מתוך המנחות שהן של טבל או מתוך המצה שהיא של טבל.
דוהמקשים הללו הבינו את הדברים "תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עובר עבירה" - שההבדל הוא בין איסור גברא ובין איסור חפצא, וע"כ באו בחבילי קושיות הללו, בעוד שבאמת ההבדל הוא בין עצם ובין מקרה, כנ"ל - ולהקושיות הללו אין כל מקום.