מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 19
אועי' שם בסוכה הנ"ל: "ופליגי דר' יצחק דאמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שנו אלא ביו"ט ראשון, אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול" - ובדברי התוס' שם: "הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה". והפנ"י מרבה לתמוה, דהא מצינו ג"כ לענין ברכה בחלה שהברכה היא רק מדרבנן ג"כ יש דין של מצהב"ע? אך לפ"ד הנ"ל התירוץ על קושית התוס' יש בגמרא גופא, בנימוק "מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול", וכדברינו הנ"ל, שכל הדין של מצהב"ע בגזול זהו מצד הדין של "לכם", ובמקום שאין הדין של לכם אי אפשר לבוא בגזול מצד מצהב"ע, כנ"ל.
בובזה מסולקת קושית הריטב"א בסוכה (לא, א), במחלוקת "בסוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים, ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירים", ואמרינן שם: "ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא" - ומקשה: הא כל הענין אי קרקע נגזלת או איננה נגזלת הוא רק לענין הקנינים של גזילה, אבל ס"ס איסורא של "לא תגזול" מיהא איכא, כי הלא גם שואל שלא מדעת גזלן הוי? אבל לפ"ד ניחא, כי הא בהא תליא, ומכיון שסוברים שסוכה שאולה כשירה ממילא אין החסרון של מצהב"ע כנ"ל ורק אם קרקע נגזלת היינו ממעטינן את זה מהכתוב "לך - ולא הגזול", אבל כיון שקרקע אינה נגזלת ואין ע"ז גזרת הכתוב, תו ג"כ ליכא החסרון של מצהב"ע, כנ"ל.
גועי' בשו"ע או"ח ס' כ"ה (ס' יג) דמותר לברך על תפלין שאולין ולא על גזולין, ויש מחלוקת באחרונים, אם יקנה את התפלין ביאוש וש"ר אם מותר לברך. ואמנם בתוס' סוכה (ל, א) הנ"ל אומרים בחלה "אין זה מברך אלא מנאץ" אע"פ שכבר קנה אותה בשנוי מעשה משום דברכה שאני, ובכ"ז לפי דברינו הנ"ל, מכיון שיוצאים בתפלין שאולין שוב אין בזה החסרון של מצהב"ע, כנ"ל.