מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 26
אאכן, להרמב"ם יש בזה שיטה אחרת המתנגדת מן הקצה אל הקצה, שכתב בפ' ט"ו מהלכות איסורי ביאה (הלכה כז): "יראה לי, שכל מדינה שיש בה שפחה או עובד כוכבים הראויה לילד, הואיל והאסופי הנמצא שם ספק עובד כוכבים או ספק עבד, כשישא הגיורת, כמו שביארנו, הרי זו ספק אשת איש והבא עליה פטור שאין חייבים על ספק". ואמנם הראב"ד משיג עליו ומתמה, "מצאנו במס' סנהדרין שהולכין בדיני נפשות אחרי הרוב". ובאמת גם הרמב"ם לא חולק כלל על כל הדוגמאות שאנו מוצאים במס' סנהדרין שאנו הולכין בתר רובא אף בדיני נפשות, וע"כ למשל, פוסק בפ"ג מהל' איסורי ביאה (ה"ב) "הבא על הקטנה שקדשה אביה הרי זה בחנק", וע"כ שלדעתו הוא להיפך, שדוקא רובא דליתא קמן מועיל אף לדיני נפשות ולא רובא דאיתא קמן.
בוע"כ שהרמב"ם מבדיל בין שני מיני רובא הללו על פי הגדרתנו הנ"ל.
גלמשל, ההבדל בין רוב של תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ובין רוב נשים לאו איילוניות נינהו - מרגישים אפילו בהשקפה הראשונה. הרוב ממין הראשון הנ"ל בא רק להכריע את הספק והרוב ממין השני בא למנוע את הספק שבכלל אין אנו צריכים להסתפק על איילונית שאין זה דבר רגיל.
דכי בתשע חנויות, כאשר כבר אמרנו, אי אפשר כלל לגשת אל הכלל של אזלינן בתר רובא אם לא נניח מקודם את הספק שיש בזה. כי אם למשל, כל החנויות ימכרו בשר שחוטה לא יעלה כלל על הדעת להניח שאם נמצא בשר לתלות שהבשר בא מאחת מהתשע חנויות ולא מהחנות העשירית. כי מאי חזית להגיד אחת מתשע ולא להגיד אחת מהעשר, כי גם תשע חנויות אין זה בבחינת חטיבה אחת אלא רק תשע יחידות, וכשם שאפשר לעשות סך הכל מתשע יחידות ככה אפשר גם לעשות סך הכל מעשר, אלא שכל הרוב בא בכאן מפני שיש לנו ספק בדין, אם זו היא חתיכה כשירה או לא, וכלפי הדין כן משמשות לנו התשע חנויות בתור חטיבה אחת מיוחדת והחנות העשירית בתור חטיבה שניה, ובעצם הדבר כל הרוב בזה הוא רק רוב של ספיקות. וידועה היא שיטת הראשונים, שכל ספק ספיקא הוא מטעם רוב, אך באמת אפשר להוסיף שרובא גופא ממין של תשע חנויות הוא מטעם ספק ספיקא, כלומר, שיש תשעה צדדי ספיקות להתיר ורק צד אחד של ספק לאיסור, ולא כן ברוב ממין השני, כמו רוב נשים לאו איילוניות נינהו שהרוב נובע מחוק טבעי, שזה בא להגיד שאין לנו להסתפק על מקרים יוצאים מן הכלל.