מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 42
אוהנה מחלוקת הראשונים בהא דספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא שאמרינן בזה שחולקים, שהרא"ש מקשה, שגם בזה נימא אין ספק מוציא מידי ודאי, כי היבם הוא ודאי אחיו של המת ויורש הוא, בעוד שעל הספק יש ספק ואפשר שאינו בכלל יורש לגמרי? ולפי דעתו זה מיירי רק כשהסבא קיים שאז אי אפשר לו לבוא מצד ירושת אחיו רק מצד יבם ובזה ספק וספק הוא (עי' ברא"ש שם ביבמות הנ"ל). אכן, מסתימת לשון הרמב"ם בפ"ה מהל' נחלות (הלכה ד) משמע שאין הבדל בזה.
בולפי דרכנו המחלוקת היא בזה, אם אנו מביטים בהכלל של אין ספק מוציא מידי ודאי רק על הבעצם לחוד, כלומר: מי שהוא ודאי יורש בעצם אע"פ שבנוגע לבפועל אין לו שום ודאות, או שבעינן ודאות גם במה שנוגע לבפועל. כי הנה למשל, בספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא, הנה הודאי הוא ודאי גם בתור זה שהוא יורש בעצם, כי הוא ודאי בנו של הסבא המת וגם הוא ודאי יורש בפועל, כי בכל האופנים הוא לוקח מחצה בתור בן היורש את אביו, משא"כ כאן, בספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, אם נביט על בעצם, הנה היבם הוא ודאי יורש בעצם, כי יש לו בודאי השם אח של המת שהוא בכלל היורשים, בעוד שעל הספק יש בכלל ספק אם יש לו השם יורש, כי אם איננו בן של המת איננו בכלל מסוג היורשים.
גוהרמב"ם סובר שאנו צריכים ודאות גם בעצם וגם בפועל, והרא"ש סובר שגם ודאות בעצם מכריעה, כנ"ל.
דואכן, גם מדברי הראב"ד בפ"א מהל' נחלות (הלכה יג), שמשיג על הרמב"ם שפוסק שם, שאע"פ ש"אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מנכסיו", בכ"ז "אם מתה האם תחילה ואח"כ מת הבן, אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו, הואיל וחי אחרי אמו שעה אחת ומת הרי זה נוחל ומנחיל". והראב"ד אומר על זה: "אינו כן אלא בכלו לו חדשיו ודאי, דאי לא ידעו הוה ליה איהו ספק והאחין ודאין ואין ספק מוציא מידי ודאי". וגם כאן אין ודאות במה שנוגע להבפועל, כי ס"ס אם כלו לו חדשיו, הרי הוא הבן היורש ואין אחי האם לוקחים כלום, אלא ג"כ אזיל בשיטת הרא"ש, שאנו מביטים בזה רק על הבעצם, לחוד, וס"ס אחי האם להם בודאי יש השם יורשים בעצם, בעוד שעל התינוק בן יומו שאם באמת לא כלו לו חדשיו איננו בכלל חי, הרי ספק הוא אם יש עליו בכלל השם יורש או לא.
הואפשר ג"כ להגיד שמחלוקת הרמב"ם והרא"ש הנ"ל וכן ג"כ מחלוקת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל היא בזה, דהנה בודאי אע"פ שבירושה הדין הוא דקרוב קרוב קודם, בכ"ז לא נימא כשיש קרוב קודם שהקרובים הבאים אחריו אינם לגמרי בכלל יורשים, אלא שרק בפועל אינם יורשים כל זמן שיש איזה קרוב שהוא קודם להם.
ואבל הספק הוא במקום שיש בן ושאר יורשים, אם ג"כ נימא שכולם המה בכלל יורשים אלא שלהבן יש דרגא קודמת, או שבמקום שיש בן הנה הקרובים האחרים אינם לגמרי בכלל יורשים. ואמנם גם מלשון התורה משמע יותר כהצד השני, כמו שנאמר: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו" שכל משפט הירושה של הקרובים האחרים מתחיל דוקא אחר ש"בן אין לו", וכפי שיתבאר אצלנו באמת להלן שהירושה של הבן היא לגמרי מסוג מיוחד.
זובאופן שכזה אפשר להגיד שאמנם גם להרמב"ם אנו מביטים באין ספק מוציא מידי ודאי על הודאות בעצם לחוד, אלא שבאופן שיש לנו ספק אם יש בן היורש אין ודאות ליורשים האחרים גם על שם יורש בעצם ולאו דוקא על שם יורש בפועל.