מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 9
אאע"פ שנוסח החקירה גם ע"ד נזקין וגם ע"ד שומרים הוא כמעט בחדא מחתא, הנה באמת יש הבדל ביניהם: בנזקים אנו מדברים במכשירי החיוב ובשומרים אנו מדברים בעצם החיוב.
בכלומר, בנזקים סוף סוף גם ה"ממונך ושמירתו עליך" ביחד אין בזה עוד כדי חיוב בפועל, שענינו בא רק אחרי ההיזק ממש, בעוד שבשומרים ממשיכה ואונס ביחד כבר הוקבע בודאי החיוב ממש.
גבאופן, שהחקירה בסבות בנזקים היא חקירה - בסבות מכשירים החיוב, והחקירה בשומרים היא חקירה - בעצם סבות החיוב.
דואע"פ, שלכאורה, ההנחה הזו היא כל כך פשוטה ואינה צריכה לפנים, בכל זאת אנו רואים שגם בזה הטעות מצויה.
הלמשל, עיין ב"אור שמח" להגאון רמ"ש הכהן זצ"ל (בפ"ט מהל' נזקי ממון הלכה ב') שבא בקושיא חזקה לכאורה: מכיון שאנו מדמים את המחלוקת של תחילתו בפשיעה וסופו באונס בנזקי ממון לתחילתו בפשיעה וסופו באונס בשומרים, ומשמע שגדר אחד הוא לשניהם, וא"כ, לאותם הסוברים דבשומרים כשאינו יודע אם נאנסה או לא הוא נחשב לאיני יודע אם פרעתי, נימא גם בנזקי ממון כשזה בודאי שפשע, אלא שאינו ידוע אם הזיק או לאו יחשב לאיני יודע אם פרעתיך, ומדוע אמרינן בפשיטות כל כך בב"ק (ו' ע"ב): "אמר רבא, אילו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה, השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל או שמינה אכל משלם שמינה, המוציא מחברו עליו הראיה"? ומדוע היא הלכה פסוקה ב"שור שהיה רודף אחרי שור חברו וניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא פטור" ואף שזה ברי שפשע בו שלא שמרו?
ואבל באמת אין כלל שום דמיון ביניהם לענין האיני יודע אם פרעתיך, דכ"ז שייך רק כשהחיוב בפועל או לכה"פ בכח הוא בתור ודאות, אבל בנזקין, כפי שאמרנו, הנה לכל האופנים יש בזה רק משום מכשירי סבת החיוב, אבל לא עצם החיוב ממש.
זובכ"ז לענין תחילתו בפשיעה וסופו באונס שוים הם, דבזה הלא אין אנו מדברים על עצם החיוב אלא על הגורמים לחיוב.