מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 46
אומצאתי תנא דמסייע לזה את הגאון רבנו חיים הלוי זצ"ל, שהוא מראה ציור בולט לכך, למושג יורש שאין לו זכות ממונית, וזהו בביאור דברי הרמב"ם בפ"ה מהל' תרומות (הלכה ד): "בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר, שהילוד הוא שמאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל, לפיכך, אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים".
בומרגישים הסתירה בדבר מני' ובי', אם כשהעובר פסול אוכלים בכ"ז בשביל שאר היורשים, עאכו"כ כשהעובר הוא כשר, אם העבדים אינם אוכלים מכוחו, אבל מדוע לא יאכלו מטעם היורשים האחרים שהמה ג"כ כהנים, "ואין לך אדם מישראל שאין לו גואלים"?
גאלא כשאנו מדייקים בלשונו של הרמב"ם אנו מוצאים את נקודת ההבדל. כי כשאומר "אם היה העובר חלל אינו פוסל" - הוא מוסיף - "אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים", שז"א "אחים" דוקא, כלומר: שאם יש עוד אחים להעובר אז אם אינם אוכלים בשביל ירושת העובר אוכלים בכ"ז בשביל הירושה של האחים האחרים, מה שאין כן אם אין אחים אחרים, אע"פ שכמובן יש עוד יורשים אחרים, בכ"ז מאחרי שס"ס יש עובר, הנה מצד אחד הוא מונע את השם יורש מהיורשים האחרים והוא נחשב להיורש היחידי ולו יש הדין שאינו מאכיל.
דואת זה אפשר לנמק רק על פי היסוד הזה, שהעובר כן נחשב ליורש, כי אם נגיד שבכלל אין עליו שם יורש אז הלא היורשים האחרונים באים בחשבון והעבדים יאכלו בגינם, אלא כנ"ל, שס"ס יש עליו שם יורש אע"פ שהעבדים לא אוכלים בשבילו מפני שאין זה בכלל "קנין כספו", וע"כ אנו מוכרחים להניח שיש ציור של יורש בלי שום זכות ממונית, וזהו העובר שיש לו שם יורש ואין לו קנין ממון, שלפי הגדרתנו הוא יורש בעצם ואיננו יורש בפועל.
הואנו מוכרחים להוסיף בזה ג"כ את הנחתנו השני' שהנחנו, שדעת הרמב"ם היא, שבמקום שיש בן אין על הקרובים האחרים שם יורש כלל, כי לולא זה הלא הדרא קושיה לדוכתא: מהו ההבדל בין אם יש לו עוד אחים או אם יש לו קרובים אחרים, וע"כ שזהו ההבדל כנ"ל, ומכיון שהעובר הוא יורש בעצם, הנה כבר אי אפשר להגיד בכה"ג "ובן אין לו", כי ס"ס הלא יש בן יורש בעצם וממילא על הקרובים האחרים אין בכלל השם יורש, כנ"ל; ובשביל העובר אינו אוכל, מפני שאין זה בכלל "קנין כספו". אבל אם יש עוד אחים, שאז בודאי שם יורש על הכל יש בודאי לכל אחד מהאחים, ולא נגיד שבעצם הוקבע השם יורש לכל אחד רק על חלקו, וממילא אם בפועל העובר אינו זוכה בירושה והאחים האחרים המה הזוכים הוא אוכל בגינם.
וואגב יוצא מזה שהדין שעובר אינו מאכיל הוא דוקא בעובר בן ואין עוד בנים, אבל אם העובר הוא מין יורש אחר, למשל, כשהוא בן אחיו ואין עוד יורשים מסוג שכזה, אולם מכיון שיש יורשים יותר רחוקים, אזי עכ"פ יאכל בשביל אלה היורשים האחרים; דרק בנוגע לבן אנו אומרים שבמקום שיש בן אין על האחרים לגמרי השם יורשים, מה שאין כן בנוגע לקרובים אחרים, ששם בודאי אנו באים רק מטעם שהקרוב קרוב קודם, הנה ממילא, כיון שלהעובר אין זכות ממון ממילא הוא אוכל מטעם ירושת האחרים.