מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 52
אועוד נ"ל ההבדל בין סתם מתנת שכ"מ דיכול לתת אפילו אחרי זמן ידוע, ובין שחרור שלא יכול באופן שכזה כנ"ל, על פי מה שהקשו הראשונים, הרמב"ן והנמ"י, בהדין דיכול לתת מתנת שכ"מ אפילו אחרי זמן ידוע למיתתו כנ"ל, מהא דב"ב (קלז, א) שכשאומר אחריך לפלוני והראשון ראוי ליורשו שלא מועיל, מפני שירושה אין לה הפסק וכיון דנותן את המתנה אחרי זמן למיתתו וכבר ירשו היורשין עד הזמן ההוא? וקוטב תירוצו של הרמב"ן הוא שיש הבדל בין עקירת דבר מן התורה באופן ישר ובין עקירה בעקיפין, דהא לכאורה, תמיד במתנת שכ"מ שאינה אלא לאחר מיתה הוא עוקר את הירושה והוי מתנה על מה שכתוב בתורה, אלא כי עקירה זו כבר איננה באופן ישר, כי באופן שכזה אמנם דין הירושה לא נתבטל אלא שאין כאן מציאות של ירושה, מפני שכבר אין לו נכסים, כי הנכסים שלו קנויים במתנה לאחר, וה"נ ג"כ כשהמתנה חלתה לאחר זמן ידוע למיתתו לא שייך לבוא בזה מטעם שירושה אין לה הפסק, כי זהו גופא בא מחמת שזהו מתנה על מה שכתוב בתורה. וזהו דוקא כשהוא בעצמו המעביר באופן ישר את הירושה, כשאמר נכסי לך ואחריך לפלוני והראשון ראוי ליורשו, אבל כשנותן מתנה לאחרי זמן ידוע, הנה הוא רק נותן מתנה שבזה יש לו רשות והעקירה של הירושה כבר באה ממילא, וזה לא גרע מכל מתנה דעלמא.
באבל כמובן, שבאופן שכזה מתבטלת הירושה רק אחרי חלות המתנה, דהא את הירושה מצד עצמה אי אפשר לו להפסיקה באופן ישר כנ"ל, וההפסקה באה רק ע"י דרך ממילא מחלות המתנה, וממילא לא יצוייר זה בחרות העבד, דהא בעינן שיתן שטר שחרור לעבדו, וכאן בשעת נתינה הרי איננו כלל עבדו אלא עבד היורשין.
גוזהו ההבדל בין מתנה סתם שאנו צריכים רק לקנין, וכל הקנינים מועילים, לשחרור עבדים שאנו צריכים בזה דוקא לנתינה, נתינה ליד העבד, והכא בכל האופנים אין כאן נתינה ליד העבד, כי טרם שחל השחרור אין זה יד עבדו אלא עבדם של היורשים - וכשחל השחרור הלא בודאי אין זה יד עבדו.