לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער יב; "בית נאמן"; נישואין, אישות, טהרה 15

בשאלה

גב"ה. נחלת יצחק, יום ד', י' מנ"א תשי"ז

דלכבוד מרן הגר"י נסים שליט"א הרב הראשי לישראל הראשון לציון, ירושלים

הכת"ר והדר"ג שליט"א,

ופנתה אלי אומללה ומרת נפש בשם ע.ק. ונפשה בשאלתה ובבקשתה, וזוהי החילי.

זהיא התחתנה ברומניא עם אדם אחד בשם ל.ק. בנישואין אזרחיים בלבד. הוא סרב לסדר חו"ק מחמת היותו כופר בעיקר ופורק עול התורה והיהדות. הם עלו שניהם לארץ וגם כאן סירב לסדר חו"ק מאותו הטעם. הוא נמנה על המפלגה הקומוניסטית הידועה לשמצה.

חהחיים ביניהם לא היו טובים ועל כן גמרו להיפרד ומרצונם נכנסו לביה"ד סיפרו את כל הענין ואת הסכמתם להתגרש כדי שיוכלו לתקן את מצבם האישי ונתגרשו מרצונם.

טאחרי הגט היה מצבה של האשה קשה מנשוא, היא פשוט רעבה ללחם. היא הכירה איש פלוני והוא כהן ונכנסה לגור אתו והעניינים התפתחו עד לכדי כך שהיא כבר ילדה לו בת.

ירצונה של האשה לחיות חיי משפחה כשרים וגם לשמור על טהרת המשפחה, ורצון שניהם לסדר חו"ק כדי שיוכלו לחיות כחוק וכדת. ומתעוררת השאלה, מה דינה של האשה הזאת לגבי אותו הכהן בזה"ז? הואיל והנישואין הראשונים עם ק. לא היו דתיים ולפי הדין לא היו צריכים גט והגט סודר מטעמים פורמליים – לשם סדור רשמי של תעודת הזהות – ורק מרצונם הם ללא החלטה מחייבת של ביה"ד. האם יש מקום לומר שאין כאן אפילו ריח הגט והיא מותרת לכהן, ומכ"ש שזה כבר בדיעבד ולא לכתחילה. האם יש בנדון דידן לסמוך על דברי הגה"מ המובאים בבאה"ט באהע"ז סימן ו' ס"ק ה' ד"ה בעלמא? נוסף לזה הרי האשה רוצה לחזור בתשובה ולקבל על עצמה לנהוג מהיום בחיי משפחה טהורים וכשרים, הרי שיש לומר מוטב שיאכלו וכו'.

יאבכל הכבוד הראוי,

יבישעיה חלמיש

יגתשובה

ידב"ה, י"א מנחם אב תשי"ז

טולכבוד הרה"ג ר' י. חלמיש יצ"ו, רב "נחלת יצחק", תל־אביב

טזר.נ.,

יזמכתבו מיום י' במנח"א ש"ז קבלתי לנכון.

יחבאשר לשאלתו אם מותר לגב' ע.ק. להינשא לכהן, לאחר שקבלה גט ממי שנישאה לו בנישואין אזרחיים – אין אנו מוצאים כל צד להקל בנדון זה.

יטעל האשה היה להודיע בשעתו לבית־הדין שהיא חפצה להנשא לכהן ויתכן שביה"ד היה רואה מקום שלא לחייב מתן גט, דבר שהיה מאפשר להינשא לו.

כאולם, מאחר שכבר קבלה את הגט – אינה יכולה להנשא לכהן.

כאבכבוד רב,

כבהמזכירות