לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ג, שער כא; ספר התורה וקריאתו 22

בשאלות

גב"ה ט"ו מנחם אב תשכ"ג

דלכבוד הרה"ג, ראשון לציון, הרב הראשי לא"י כקש"ת יצחק נסים שליט"א ירושלים. ת"ו

הנתבקשתי לשאול ממעכ"ת בשני ענינים שהוו נקודת מחלוקת בביהכ"נ שאני מתפלל בה:

ונער שנקרא לעלות לס"ת בשבת – הוא קרא את הפסוקים בלי טעמים אלא קרא כקריאה בעתון. האם הוא עולה למנין שבעה או שאת הקטע שקרא צריך היה לקרוא חזרה עולה אחר עם טעמים?

זבביהכ"נ שלנו ישנו כהן אחד ויחידי. הכהן הזה מסרב לחלוץ מנעליו בעלותו לדוכן. הוא עולה לברכת כהנים בנגוד לרצון הצבור. מה הדין בנדון ומה העצה?

חלתשובת מעכ"ת הטהורה והמהירה אנו מצפים,

טברגשי כבוד ויקר ובברכת התורה

ישמעון גרידי

יאתשובה

יבב"ה ירושלים, י"ט בחשון התשכ"ד

יגלכבוד מר שמעון גרידי יצ"ו, תל־אביב

ידא.נ.,

טומפני טרדותי המרובות נתעכבה תשובתי למכתבך עד עתה.

טזאשר שאלת:

יזנער שעלה לתורה וקרא בלא טעמים אם עולה למנין שבעה.

יחב. כהן שמסרב לחלוץ מנעליו ועולה לדוכן שלא כרצון הצבור מה הדין ומה העצה.

יטוזו תשובתי:

כא. ברור שמן הדין היה חייב הנער לקרוא בטעמים והיו צריכים להכינו לכך, אלא שבדיעבד אם כבר קרא בלא טעמים, עולה למנין שבעה, אך הקורא בתורה צריך לחזור לקרוא את הפסוקים שקרא בלא טעמים עם מי שעלה אחריו.

כאב. לא מובן למה מסרב הכהן לקיים את המצוה כהלכתה ומה אונסו. אם יש סיבה לסרובו, העצה היא שלא יעלה לדוכן אלא יעמוד למטה על יד הדוכן ויברך.