לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ח; חינוך תרבות ונוער 14

בשאלה

גב"ה י"ח כסלו תשל"ב

דלכבוד מעלת גאון המפורסם ראשון לציון כמוהר"ר יצחק נסים שליט"א ירושלם.

הגאון מאוד נכבד

ואחדו"ט

זשורות אלו לשאול חוות דעת גאונו בענין דלקמן. בחור אחד עמד לפנינו להבחן עם כל התלמידים בבחינה לפי הבר־מצוה, מתוך השיחה עם ההורים נודע לנו שהם מכת הקראים. רצוננו, שאילמלא שהיגידו זאת מעצמם לא היינו מרגישים בכלל בזה, היות ונתחזקו בתוך הקהילה כרבנים. התלמיד הזה נימול על ידי מוהל רבני בעתו, ונתחנך בתלמוד תורה שלנו, ועד היום הוריו העלימו ממנו שהוא קראי. לפי דבריהם חפצם היה שיכנס תחת כנפי השכינה, וההורים רוצים שילבש תפילין כמונו. שאלנו את פיהם אם ידוע להם אם אירעו גירושין במשפחתם, תשובתם היתה שלילית.

חנוסף לזה אפעפ"י שהתלמיד הזה לא טבל עדיין, ודעת ההורים שמלו אותו ע"י מוהל רבני היתה לפי דבריהם להכנס אותו בקהל הרבנים. האם יש לדון אותו בדין דיעבד, זאת אומרת כמו כבר נתגייר, ועוד שהרי הוא פירש מן הרוב ולא הוי קבוע.

טההורים אינם רוצים להגיד לילד שהוא קראי, ומפחדים למשבר פסיכולוגי.

יומיכוון והדבר הזה נמצא בפרק על שלחן מלכים, מאן מלכי רבנן וגדולי התורה בישראל, הבטחנו להורים להגיש בקשתם לפני הדרת גאונו. והיות והדבר בא באופן פתאומי כמו שרש"י ז"ל מפרש בפרשת השבוע: בקש יעקב לשבת בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף, ככה המדובר ולא הספקנו להכין את השאלה כמו שצריכים לעשות לפי הנהוג, ועוד הפעם נבקש סליחה גם על זה.

יאאנו מחכים לתשובתו הרמתה, ויהיה רעווא שיבוא אליהו לקרב ולא לרחק אלא לעשות שלום בעולם, ויהיה גם כר' שמעון להשוות מחלוקות וגם כר' יהודה לקרב ולא לרחק, ובסוף לפי חכמינו לעשות שלום בעולם.

יבבכבוד רב והערצה עמוקה.

יגע"ה נתן טשאסקאלא

ידאב"ד דק"ק פאריש והמדינה.

טותשובה

טזב"ה. ירושלים, ג' בטבת התשל"ב

יזלכבוד מעלת הרה"ג כש"ת מה"ר נתן טשאסקאלא שליט"א אב"ד דק"ק פריז והמדינה פריז.

יחאחדשה"ט

יטקיבלתי יקרת מכתב כת"ר מיום י"ח בכסלו ש"ז.

כענין הנער הקראי שנימול ע"י מוהל רבני ומתחנך בת"ת כאחד התלמידים, אם די לו בזה ויוכל להחשב כאחד מבני עליה.

כאבודאי ידוע לכת"ר שרוב הפוסקים אוסרים את הקראים לבוא בקהל ועיקר איסורם מחשש ממזרות, והטבילה לא מעלה ולא מורידה.

כבאמנם יש בארץ מי שמורה היתר לעצמו לסמוך על המתירים במקרים יוצאים מהכלל, רוב ככל הרבנים אין דעתם נוחה מזה.

כגלפניכם לא עומדת עתה שאלת חיתון אלא שאלת חינוך וחיוב במצוות. אין למנוע ממנו זה, ולא לפרסמו בין חבריו בת"ת כקראי, ומחמת רב הטרדות קצרתי ודי בזה.

כדבכבוד רב, יצחק נסים