מדרש שכל טוב — מאמר תתרכ״ד

בלעיניך. נקוד ברביע ששם גבול המחוה וחזרו אמרו:

גגם אנחנו גם אדמתנו קנה. ואיננו מבקשים כסף וזהב אלא קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם, זה הי' בשנה השנית לרעב, כמפורש בתחלת הפסוק, ולפי שראו שעלה נילוס תיכף לביאת יעקב וזרעו, לפיכך היו מבקשים זרע לזרוע:

דקנה אותנו ואת אדמתנו בלחם. כלומר בלחם שאתה מפרנסנו בנו:

הותן זרע. כלומר ובלבד שתתן זרע:

וונחיה. עד שנזרע ותצמח ונאסוף:

זוהאדמה לא תשם. כלומר לא תהא שממה שהאדמה שאינה נעבדת דומה לאשה אלמנה או גלמודה, כדכתיב ותשב תמר ושוממה (ש"ב יג כ), וכדברי המתרגם דאמר לא תבור, ודומה לו בדברי רבותינו שדה הבור, היינו שדה שאינה נזרעת, כדכתיב אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע (דברים כא ד), ומתרגמינן לנחל בייר: