מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר ק״ח

אותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן. שמא נתעכב בדרך וימות:
בואיש אין בארץ לבא עלינו. בבעילה:
גכדרך כל הארץ. שגזר הקב"ה לזכרים פרו ורבו ומלאו את הארץ, כסבורין היו שנתכלה העולם כבדור המבול, ולשם שמים עשו, ואע"פ שנשתיירה צוער היא עם מצער, ושמא לא יהא לנו ממנה תובעין: