מדרש שכל טוב — מאמר תקצ״ה

בואת כל טפם ואת (כל) נשיהם. כמשמעו:

גשבו. הטעם בב' שהוא לשון שביה:

דויבזו. שבי וביזה ענין אחד הוא, אלא שהשבי אינו אלא במהלכי ברגל, והביזה בין במהלכי ברגל בין בכל מטלטלין:

ה(וכל) [ואת כל] אשר בבית. אלו אלהי נכר ותשמישן: