ספרי זוטא; מדרשה של לוד — מאמר א׳

בכבר חקרו ודרשו החכמים על סידורם ומקום סידורם של המקורות העתיקים של רז"ל, וע"פ רוב עדיין הדברים במקומם עומדים; זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולא נתחוורו העניינים. ברצוננו לדון כאן על ספר מיוחד במינו, ספר שהוא מעין יוצא דופן בספרות התנאים, והוא ספרי זוטא. הראשון שציין באופן מקיף לראשונים שמביאים דברים מספרי זוטא ולכינויין השונים של ספר זה הוא ריט"ל צונץ בספרו בגרמנית Die Gottesdienstliche Vorträge der Juden, הוצ' שנייה, עמ' 51 הערה D. שוב דן בספר זה בצורה מקיפה ד"ר נ' ברילל ואחריו כשאר וכתכו בו כמה חכמים אחרים, עיין בספרות שציין מהרי"ן אפשטין בספרו מבואות לספרות התנאים, עמ' 741, ויש להוסיף על דבריו:

ג1. אוצר המלך על הרמב"ם לדו"ז הגאון ר' צדוק הכהן מלובלין (לודז, תרצ"ט), שו"ת בדין טומאת אהל סי' קל"ד, עמ' 84 ואילך.

ד2. רש"א פאזנאנסקי בעתון הצפירה תרע"ז, מספר 17. 3. הר"ח אלבק Untersuchungen über die halakischen Midraschim, עמ' 148 ואילך.

הבשנת 1894 פרסם רש"ז שכטר קטע מספרי זוטא כ"י אוקספורד בצופה האנגלי סדרא ישנה ח"ו, עמ' 656 ואילך. הקטע מכיל את סוף פרשת מטות וחלק מפרשת מסעי. ובאחרונה פרסם מהרי"ן אפשטין קטע גדול מספרי זוטא מכ"י פירקוביץ שבספריה הממלכתית בלנינגרד בתרביץ ש"א ס"א (ירושלים, תר"צ), עמ' 57 ואילך, לרובה של פרשת חקת.

ורד"ה קעניגסבערגער פרסם (פלעשען, תרס"ז) ליקוטים מס"ז (מן הילקוט, מה"ג ועוד), אבל לא גמר את עבודתו, והרב הגדול ר' חיים שאול הורוביץ התחיל לפרסם את הליקוטים מספרי זוטא במכתב החדשי הגרמני ח"כ (1906) ואילך וסיים את הספר במכתב החדשי הנ"ל חנ"ד (1910), והוציאו בהוצאה מיוחדת באותה שנה. ובשנת תרע"ז הוציאו לאור בהוצאה מתוקנת בקובץ "מעשי התנאים" ח"ג, עמ' 227 ואילך. בהוצאה זו לקט ת"ח גדול זה (שהיה בקי נפלא ועמקן) את ההבאות בילקוט, במדרש הגדול, במדרש במדבר רבה ובראשונים, ועל פי הוצאה זו הן כל המובאות להלן. הרב ר' יעקב זאב יאסקאוויטץ הוציא לאור מדרש זה (לודז, תרפ"ט?), ובראש הספר ניתן תרגום עברי למבואו של הרח"ש הורוביץ. גוף הספר הוא ע"פ הוצאת הורוביץ, והערותיו מיוסדות ברובן על דבריו של הורוביץ (והמחבר מזכירן לפעמים בשם "הערות ד"ל", כלומר, הערות דפוס ליפסיאה), אלא שהוסיף הרבה דברים על דרך החידוש והפלפול, וביניהם הערות חשובות. וכן יצא ספר זה עם פירוש "ספירי אפרים" ע"י הרא"ז גרבוז (ירושלים, תש"ז). הוצאה זו מצטיינת בזה שהושמטו שם הסימנים להבאות ממה"ג ולמקומות המסופקים.

זבעל הילקוט והראשונים (ברוב רובן של הפיסקאות) מציינים את מקורם כשמביאים דברים בשם ספרי זוטא, אבל בעל מדרש הגדול שמרבה להעתיק מס"ז אינו מציין את מקורו, כמנהגו, ועלינו להתייחס בזהירות יתירה למובאות בספר זה, כידוע.

חסוף דבר, חוץ מן הקטעים הנ"ל שפרסמו הרש"ז שכטר ומהרי"ן אפשטין אין בידינו אלא ליקוט שבוודאי ובוודאי אינו שלם, כפי שאפשר לראות מן הקטע שפרסם מהרי"ן אפשטין, אבל מאידך גיסא אנו למדים מן הקטע הנ"ל שליקוטיו של הרח"ש הורוביץ אינם רחוקים לגמרי משלמות.

טנוסיף כאן, לדוגמא, קטעים מספרי זוטא החסרים בהוצאת הורוביץ. וכן בילקוט ואתחנן רמז תת"כ (בד"ר רמז תתי"ח): ספרי בפרש' פנחס, דבר אחר [רב] לך (דברים ג', כ"ו) אמר ליה הב"ה הרבה ממה שביקשת נתון לך, אילו הייתה נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתי' ובני אדם [מתים] קוברין אותך, עכשיו אתה נכנס לתוך מלאכי השרת, ומלאכי השרת קוברין אותך, שנאמ' (דברים ל"ד, ה') וימת שם משה וגו', מלמד שמיתת משה מפי הב"ה. מנין אף מיתת אהרן וכו'. דבר אחר רב לך. הרבה לך ממה שביקשת נתון לך, אילו היית נכנס לשם לא היית מספיק לראות כולה כל ימיך, ועכשיו הריני מראה אותך כולה כאילו באצבע, שנאמר ויראהו ה' (דברים ל"ד, א') וגו'. ד"א רב לך הרבה לך ממה שביקשת נתון לך אילו הייתה נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם, ועכשיו אתה נקבר בקבר מעשה שמים, שנאמר וירא ראשית לו (דברים ל"ג, כ"א) וגו', אין ספון אלא מצוייר, שנאמר וספון בארז (ירמיה כ"ב, י"ד). אמר משה לפני הב"ה, מה אני יוצא מתפילתי ריקם בדבר הזה, נאמר לו עלה ראש הפסגה (דברים ג', כ"ו). ר' אליעזר אומר אילו קדמו מעשים של משה לתפילתו לא היה נענש. ר' שמעון אומר אפילו קדמו מעשיו לתפילתו היה כעכש. אדם שהעיד עליו המקום והאיש משה עניו מאד (במדבר י"ב, ג') היה לו להקפיד כנגד כל ישראל (כלומר, אתמה). וכל זה אינו בספרי פרשה פנחס, ובילקוט כ"י אוקספורד מפורש: ספרי זוטי בפנחס. וכל הפיסקא (חוץ מקטע קטן באמצע שהשמטנוה כאן) חסרה בהוצ' הורוביץ, עמ' 318-319.

יוכן בס"ז, עמ' 240, שורה 3: איש כי יפליא כשיפרש. לנדור פרט למהרהר. וצריך להשלים ע"פ מדרש רבה כ"י אוקספורד 354 ע"ב (עיין לעיל הערה 10): כשיפרש. ד"א יפליא להביא מי שיודע להפלות, כשיודע לפרוש, לנדור פרט למהרהר. ובאוצר המלך לדו"ז הגאון ר' צדוק מלובלין כתב: "ואגב אזכיר מה שראיתי בספר פענח רזא (סוף פרשת בהעלותך) מביא מספרי קטן דין מחודש במצורע מבטן אמו, וטעמו שם לא הבנתי, וגם צ"ע ממשנה ע"ש, ומשמע מדבריו דאינו שם גבי צרעת מרים רק במקומו בפרשת נגעים. וא"כ צ"ל בספרא, והיה לו מספרי זוטא גם על ספר ויקרא, וקרי ליה ספרא קטן" וכו'. ובאמת מלשונו של בעל פענח רזא משמע שהוא מפרש את דברי רש"י במקומו ע"פ מקור במקום אחר, ע"פ מדרש שלא נאמר על הפסוק "אשר בצאתו מרחם אמו". ברם דברי בעל פענח רזא לקוחים מספר פשטים ופרושים לר' יעקב מווינא סוף בהעלותך (הוצ' גראשבערג, מגנצא, תרח"ם), עמ' 153, וכ"ה שם: אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו (במדבר י"ב, י"ב). בספרי, קטן שנולד מצורע אין לו טהרה עולמית, שלא יכולין לקיים בו הסגר, ואם אינך מרפאה בתפילה אין לה תקנה עולמית, כי לא נוכל לקיים זה הסגר, דאין קרוב רואה הנגעים. ויאכל חצי בשרו (שם) כי אחותיכו היא ולא כשאר כ"א חצי הלידה. ובמנחת יהודה במקומו (דעת זקנים, מ"ז סע"ב): מצאתי כתוב בשם ר' טוביה מבי"שנא שמצא בספרי אשר בצאתו מרחם אמו כי הנגע היוצא מן הבטן אין לו טהרה עולמית. ומדבריהם משמע שהדברים נאמרו כאן לפסוק הנ"ל.

יאדברים הללו אין לפנינו בספרי בשום נוסח, ונאמנת עלינו דברי רבותינו שכן מצאו בספרי. ברם רגילים הראשונים לקרוא לספרי זוטא "ספרי" סתם, וממילא אנו רשאים להניח שהדברים שהביאו היו לפניהם בס"ז כאן במקומו. ושמא צ"ל: בספרי [קטן], קטן שנולד וכו', וציינו הראשונים את מקורם בפירוש. אמנם הדברים קשים, כפי שהקשה הגאון ר' צדוק הנ"ל ממשנת כגעים, כבר הקשו כן בעלי התוספות בספר מושב זקנים, הוצ' ר"ס ששון, עמ' תמ"ח, ותירצו: וי"ל דלא ממש קאמר, אלא כלומר שאין לו רפואה עולמית. ומה שהקשו הראשונים ומה בכך שאין קרוב רואה את הנגעים, הרי בלי ראיית כהן לא תטמא, קושיא זו היא גם על הספרי, כפי שהזכירו כמה מהם בפירוש. ועיין מה שתירץ בפירוש בעל הטורים במקומו והר"י מווינא שם.

יבולא עוד אלא שנ"ל קרוב לוודאי שגם ההמשך בפשטים ופרושים לר"י מווינא (ועיין גם בפענח רזא במקומו שם) הנ"ל הוא מאותו מקור עתיק. וכ"ה שם: ד"א אל נא תהי כמת. כבעל מום שמבקשין עליו שימות. ובירושלמי שבת פי"ט ה"ב, י"ז ע"א (ומקבילה ביבמות פ"ח, ט' ע"א): רבי אבין אמר נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין מרין כרות שפכה נעשה ונתענה ומת.

יגומהרי"ן אפשטין העיר (תרביץ ש"ו, ספר הרמב"ם, עמ' 128) על המפרש לתמיד כ"ז א, ועל המיוחס להראב"ד שם שהעידו על ההלכה "אין פוחתין מי"ג גזברין ומז' אמרכלין" שכך היא שנויה זאת הברייתא בסִפְרֵי, אבל הספרים הישנים הם חלוקים (לשון המיוחס להראב"ד. ובמפרש הנ"ל: וזהו הלשון נמי איכא בספרי וכו'). והסיק מהרי"ן אפשטין: "אבל וודאי שהכוונה לס"ז, שכן דווקא בס"ז ישנם כמה סתמות כר' נתן". ועיין גם במלא"ש שקלים פ"ה מ"ב (בשם ר' יהוסף אשכנזי). אבל לא ידעתי מניין לקח מהרי"ן אפשטין את הניקוד של "בסִפְרֵי", שהרי אפשר מאד שהכוונה לסִפְרִי (ספר שלי), בניגוד לספרים ישנים (עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה לשקלים עמ' 692, הערה 50), ואינו עניין כלל לא לספרי ולא לס"ז. מ"מ וודאי גמור אין כאן, ושמא באמת כיוונו הראשונים לס"ז, אלא שהמאספים השמיטו את הפיסקא ההיא מליקוטיהם. יתר על כן נראה ברור שבעל הילקוט ובעל מדרש הגדול השמיטו הרבה דברים שכשכר בס"ז אם הם מצויים גם בספרי, או שהם קרובים לדרשות הספרי, תדע לך שהוא כן שהרי בכגון דא השמיט הילקוט והביא במדרש הגדול, או להפך, מה שאין כן הדברים שלא הובאו ולא נרמזו בספרי כלל, ע"פ רוב נמצאים בשניהם יחד. ובספר מאור עינים לר' עזריה מן האדומים כותב: וכן תמצא בספרי סוף פרשת בלק (הוצ' הורוביץ, עמ' 173), ובנסחאות מדוייקות הוא ראש פרשת פנחס, וז"ל לכן אמור וגו' מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י"ח כהנים נביאים וכו' שכן היא הגרסא הנכונה לפי מה שראיתי בשני ספרי כתובים יד קדמונים מאד, וכן בספרי זוטא אשר בעל הערוך ערך טג כנהו מדרש פנים [אחרים?] וכו', בבית ראשון עמדו ממנו י"ח כ"ג וכו'. ואנו למדים מכאן שהיה לפניו ספרי זוטא בכ"י, ושבעל הילקוט ובעל מדרש הגדול לא העתיקו כאן מספרי זוטא, מפני שהדברים נמצאים גם בספרי, ועיין מ"ש להלן, עמ' 141, הערה 1, בשם מושב זקנים לבעלי התוספות, והשמיטוהו בילקוט ובמה"ג משום שכ"ה גם בספרי שם ריש פי' קי"ג. ושמא היא ט"ס בס' מושב זקנים, והמלה "זוטא" נשתבשה מלהלן שם. ועיין פי' רבינו הכל במקומו ובפירושו לתו"כ אמור ספר"ח, ובמיוחס להר"ש שם, ק' רע"א.