מורה נבוכים — חלק ג' 53

אזה הפרק כולל פירוש עניני שלשה שמות שהוצרכנו לפרשם, והם – ׳חסד ומשפט וצדקה׳.

בוכבר בארנו בפירוש ׳אבות׳ ש׳חסד׳ ענינו – הפלגה באי זה דבר שמפליגים בו. ושמשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר. וידוע שגמילות הטוב כולל שני ענינים. האחד מהם – לגמול טוב מי שאין לו חוק עליך כלל. והשני – להיטיב למי שראוי לטובה יותר ממה שהוא ראוי. ורוב שימוש ספרי הנבואה במלת ׳חסד׳ הוא בהטבה למי שאין לו חוק עליך כלל. ומפני זה כל טובה שתגיע מאתו ית׳ תקרא ׳חסד׳ – אמר ״חסדי יי אזכיר״. ובעבור זה זה המציאות כולו – רצוני לומר: המצאת האלוה ית׳ אותו – הוא ׳חסד׳ – אמר ״עולם חסד יבנה״ – ענינו: ׳בנין העולם חסד הוא׳. ואמר ית׳ בסיפור ׳מדותיו׳: ״ורב חסד״.

גומלת ׳צדקה׳ היא נגזרת מ׳צדק׳ והוא היושר, והיושר הוא – להגיע כל בעל חוק לחוקו, ולתת לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו. ולפי הענין הראשון לא יקראו בספרי הנבואה החוקים שאתה חייב בהם לזולתך כשתשלמם ׳צדקה׳ – כי כשתפרע לשכיר שכרו או תפרע חובך – לא יקרא זה ׳צדקה׳. אבל החוקים הראויים עליך לזולתך מפני מעלת המדות, כרפואת מחץ כל מחוץ, יקרא ׳צדקה׳ – ומפני זה אמר בהשבת המשכון ״ולך תהיה צדקה״ – כי כשתלך בדרך מעלות המדות, כבר עשית צדק לנפשך המשכלת כי שילמת לה חוקה. ומפני היקרא כל מעלת מדות: ׳צדקה׳ – אמר והאמין ביי ויחשבה לו צדקה״ – רצוני לומר: מעלת האמונה; וכן אמרו ע״ה ״וצדקה תהיה לנו – כי נשמור לעשות וגו׳״.

דאבל מלת ׳משפט׳ היא לשון במה שראוי על הנדון – יהיה זה חסד או נקמה.

הכבר התבאר ש׳חסד׳ נופל על גמילות חסד גמור, ו׳צדקה על כל טובה שתעשה אותה מפני מעלת מדות – להשלים בה נפשך, ו׳משפט׳ – פעמים שתהיה תולדתו נקמה ופעמים שתהיה טוב.

ווכבר בארנו בהרחקת התארים, כי כל תואר שיתואר בו האלוה ית׳ בספרי הנביאים הוא תואר מעשי – והיה לפי המציאו הכל נקרא ׳חסיד׳; ולפי רחמיו על העניים – רצוני לומר: הנהגתו בעלי חיים בכוחותיהם – יקרא ׳צדיק׳; ולפי מה שיתחדש בעולם מן הטובות המצטרפות ומן הרעות הגדולות המצטרפות, אשר חיב אותם הדין הנמשך אחר החכמה, יקרא ׳שופט׳. והנה נכתבו ב׳תורה׳ אלו השלושה שמות: ״השופט כל הארץ״, ״צדיק וישר הוא״, ״ורב חסד״.

זוכונתנו היתה בפרש עניני אלו השמות – הצעה לפרק הבא אחר זה.