מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמורה נבוכים — חלק ג' 53
אהמונחים חסד ומשפט וצדקה
פתיחה
פרק זה כולל פירוש משמעויותיהם של שלושה מונחים שנצרכנו לפרשם, והם: חסד, משפט וצדקה.
בהמונח חסד
כבר ביארנו בפירוש לאבות (ה,ו) שמשמעות "חסד" היא הפלגה, בכל דבר שמפליגים בו, ולרוב משתמשים בו בהפלגה של הטבה. וידוע שההטבה כוללת שתי משמעויות:
האחת היא עשיית טוב למי שאין לך כל מחויבות כלפיו,
והשנייה היא עשיית טוב למי שראוי לקבל, יותר ממה שהוא ראוי לקבל. השימוש הנפוץ של ספרי הנבואה בביטוי "חסד" הוא לעשיית טוב למי שאין לך כל מחויבות כלפיו.
לכן כל טובה המגיעה ממנו יתעלה נקראת "חסד". כמו שנאמר: "חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר" (ישעיהו סג,ז).
ולכן המציאות הזאת כולה, כלומר העובדה שהוא יתעלה הביא אותה למציאות, היא חסד. נאמר: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פט,ג), כלומר: בנין העולם – חסד הוא.
ואמר יתעלה בתיאור מדותיו: "[ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם] וְרַב חֶסֶד [וֶאֱמֶת]" (שמות לד,ו).
גהמונח צדקה
אשר לביטוי "צדקה" – הוא נגזר מן "צדק", שהוא הצדק ("אלעַדְל"). הצדק הוא: מתן מה שמגיע לכל מי שמגיע לו, ולתת לכל מצוי מן המצויים כפי הראוי לו. על פי המשמעות הראשונה (של מילת המקור 'צדק'), אין זה נקרא "צדקה" בספרי הנביאים אם שילמת את החובות המוטלות עליך לזולתך. כי אם אתה משלם לשכיר את שכרו, או פורע את חובך – אין זה נקרא "צדקה"; אך החובות המוטלות עליך כלפי זולתך מתוך מידה טובה, כמו ריפוי שברו של כל בעל שבר – הן נקראות "צדקה".
לכן נאמר לגבי השבת המשכון: "וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה" (דברים כד,יג). כי אם אתה הולך בדרכי המידות הטובות – אתה עושה צדק עם נפשך ההוגה, כי אתה משלם לה את המגיע לה.
ומכיוון שכל מידה טובה נקראת "צדקה", נאמר: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית טו,ו), כלומר מידת האמונה (=הביטחון).
וכן דבריו יתעלה: "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ [כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ]" (דברים ו,כה).
דהמונח משפט
אשר לביטוי "משפט" – משמעותו לדון את הנידון כפי הראוי לו, בין אם זו הטבה או ענישה.
הסיכום ומטרת הפרק
אם כן עלה בידינו ש"חסד" חל על הטבה באופן כללי, ו"צדקה" – על כל טוב שאתה עושה בשל מידה טובה שעל ידה אתה מביא את עצמך לשלמות, ו"משפט" – יש שתוצאתו תהיה עונש ויש שתהיה טובה.
ווכבר ביארנו בשלילת התארים (א,נג-נד) שכל תואר שה' מתואר בו בספרי הנביאים הוא תואר פעולה.
נמצא שמבחינת הבאתו את היקום למציאות הוא נקרא "חסיד";
ומבחינת רחמיו על החלשים, כלומר הנהגת בעלי החיים באמצעות כוחותיהם, הוא נקרא "צדיק";
ומבחינת הטובות היחסיות והפגעים הגדולים היחסיים המתרחשים בעולם, שחִייב אותם הדין הנובע מן החכמה – הוא נקרא "שופט".
התורה כבר השתמשה במפורש בשלושת השמות האלה: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ [לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?]" (בראשית יח,כה), "[אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל] צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב,ד), "וְרַב חֶסֶד" (שמות לד,ו).
זמטרתנו בפירושן של משמעויות המונחים הללו היתה כמבוא לפרק הבא.