שני לוחות הברית — תורה שבכתב, ספר ויקרא, נר מצוה, אמור
ארס"ג שלא יטמא כהן הדיוט למת.
ברס"ד מצות טומאת הכהנים לקרובים.
גרס"ה שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, ואעפ"י שטבל וטהר צריך הערב שמש, לפי שהוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו ועל זה נאמר (ויקרא כא, ו) ולא יחללו שם אלהיהם. ואמרו בסנהדרין פרק ט' (פג, ב) אם אינו ענין לטמא שכבר נתבאר, תנהו ענין לטבול יום ששימש. ויליף לה התם מחילול חילול.
דרס"ו רס"ז רס"ח שלא ישא כהן זונה, ולא חללה, ולא גרושה.
ור"ע רע"א שלא יכנס כהן גדול לאהל המת, שנאמר (שם יא) ועל כל נפשות מת לא יבא. ושלא יטמא כהן גדול אפילו במת מקרוביו.
זרע"ב שישא כהן גדול בתולה.
חרע"ג שלא יקח כהן גדול אלמנה.
טרע"ד שלא יבעול כהן גדול אלמנה אפילו בלא קידושין, שנאמר (שם טו) ולא יחלל זרעו.
ירע"ה רע"ו שלא יעבוד כהן בעל מום קבוע, שנאמר (שם יז) אשר יהיה בו מום לא יקרב. ושלא יעבוד בעל מום במום עובר, שנאמר (שם יח) כי כל איש אשר בו מום לא יקרב.
יארע"ז שלא יכנס בעל מום בהיכל, שנאמר (שם כג) אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש.
יברע"ח שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר (שם כב, ב) ולא יחללו את שם קדשי.
יגרע"ט שלא יאכל כהן טמא תרומה, שנאמר (שם ד) איש איש וגו' בקדשים לא יאכל.
ידר"ף שלא יאכל זר תרומה, שנאמר (שם י) וכל זר לא יאכל קדש, ופירוש המקובל (סנהדרין פג, ב) שמיירי בתרומה.
טורפ"א שלא יאכל תרומה תושב כהן ושכירו, שנאמר (שם י) תושב כהן ושכיר לא יאכל.
טזרפ"ב איתא במסכת יבמות (ע, א) מנין לערל כהן שלא יאכל בתרומה, שנאמר (שמות יב, מה) תושב ושכיר בפסח, ונאמר (ויקרא כב, י) תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו.
יזרפ"ג בת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת קדשים לא תאכל (שם יב).
יחרפ"ד שלא לאכול טבל בין ישראל ובין כהן, שנאמר (שם טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', ובא הפירוש המקובל (סנהדרין פג, א) שבאוכל טבל הכתוב מדבר, וזהו הלשון את אשר ירימו שהוא לשון עתיד, כלומר שעדיין לא הורמו:
יטרפ"ה שלא להקדיש בעלי מומין להקריב למזבח שנאמר (ויקרא כב, כ) כל אשר בו מום לא תקריבו.
כרפ"ו להיות כל קרבן תמים, שנאמר (שם כא) תמים תהיה לרצון.
כארפ"ז שלא ליתן מום בקדשים, שנאמר (שם כא) כל מום לא יהיה בו.
כברפ"ח שלא נשחט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר (שם כב) לא תקריבו אלה לה'.
כגרפ"ט שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר (שם) ואשה לא תתנו מהם למזבח.
כדר"ץ שלא נזרק דם בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר (עי' שם כב-כד) עוורת וגו' לא תקריבו אלה לה'.
כהרצ"א שלא לסרס אחד מכל המינין לא אדם ולא בהמה ולא עוף, שנאמר (שם כד) ומעוך וכתות וגו' ובארצכם לא תעשו.
כורצ"ב שלא להקריב בעלי מומין מיד הגוים, שנאמר (שם כה) ומיד בן נכר לא תקריבו.
כזרצ"ג שיהיה הקרבן מבן ח' והלאה, שנאמר (שם כז) ומיום השמיני והלאה ירצה.
כחרצ"ד שלא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד.
כטרצ"ה רצ"ו שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים, ומצות קדוש הש"י, שנאמר (שם לב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל:
לרצ"ז רצ"ח רצ"ט ש' ש"א מצות שביתה ביום א' של פסח, ומצות שביתה ביום ז' של פסח, ומצות קרבן מוסף כל ז' ימי פסח, ושלא לעשות מלאכה ביום א', ושלא לעשות מלאכה ביום הז'.
לאש"ב מצות הקרבת העומר.
לבש"ג שלא לאכול לחם מתבואה חדשה קודם כלות יום י"ו בניסן, שנאמר (ויקרא כג, יד) ולחם וגו' לא תאכלו [עד] עצם היום הזה.
לגש"ד שלא לאכול קלי מתבואה חדשה קודם הזמן הזה, שנאמר (שם) וקלי.
לדש"ה שלא לאכול כרמל חדש קודם הזמן, שנאמר (שם) וכרמל. ...
להש"ו מצות ספירת העומר.
לוש"ז מצות הקרבת ב' הלחם.
לזש"ח ש"ט מצות שביתה ביום העצרת, ושלא לעשות בו מלאכה.
לחש"י שי"א שי"ב מצות שביתה בראש השנה, ומצות קרבן מוסף בראש השנה, ושלא לעשות בו מלאכה.
לטשי"ג שי"ד שט"ו מצות תענית ביום הכפורים, ושלא לאכול ולשתות בו, ומצות קרבן מוסף.
משי"ו שי"ז שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים, ומצות שביתה בו.
מאשי"ח שי"ט ש"ך שכ"א שכ"ב שכ"ג מצות שביתה ביום א' של סוכות, ושביתה ביום ח' בו, ושלא לעשות מלאכה לא בא' ולא בח', ומצות קרבן מוסף בכל יום מז' ימי הסוכות, ומצות קרבן מוסף בשמיני עצרת.
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים