תוספתא שביעית (ליברמן) — פרק ה׳

באין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בר כהנא שהיה שותה יין של תרומה בעכו, ואמ' זה בידי מקלקיא, וגזרו עליו שישתהו בספינה.

געלה תמכא והחרחבינה, עלי ורד ועלי מילת יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, ויש להן ביעור ולדמיהן ביעור. עיקר הבלבסין, עיקר ורד, ועיקר מילת אין להן שביעית ולא לדמיהן שביעית, אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור.

דר' מאיר או' דמיהן מתבערין בראש שנה. אמרו לו להם אין ביעור קל וחומר לדמיהן. אמ' להם מחמיר אני בדמיהן יותר מן העיקר, שמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו אחר אין מדליקין בו.

החלשישות, חלביצין, והירענה, והבורית, והאהל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור.

ועיקר חרוב, ועיקר האגה, ועלי האוג, והפרחבלין, והאורז אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור.

זדין, ובצר, וזרע סטים נזרעין במוצאי שביעית, מפני שהוא מלאכתן.

חהצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום ואין נמנעין. נבילה. ואין מוכרין אותה מחרוזות מחרוזות, אבל מוכרין אותה איברין איברין על גבי מטות.

טלא יהא מביא כלבים כופרין, וחולדות הסנאין, וחתלין, וקיפות למכרן לגוי ולישכר עליהן, אבל מוריס וגבינת בית הומקי והפת והשמן שלהן מותר למוכרן לגוי ולישכר עליהן.

ילא יהא לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק, אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו. ר' שמעון בן לעזר או' אף יסכור פועלין ויכניס לתוך ביתו. לקח הבכור למשתה בנו או לרגל ולא (ל)צריך לו, מותר למוכרו. ר' או' אומ' אני שלא ימכרנו אלא לדמיו.

יאלולבי האלה והבטנא והאטדין והאדל, ר' מאיר או' ללולבין עם העלין אין ביעור. וחכמים או' לעלים עם הלולבין יש ביעור. ר' שמעון או' ללולבין אין ביעור, אבל לעלים יש ביעור, מפני שנשרו מאביהן. וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית, או שיצאו משביעית למוצאי שביעית, נידונין כאילן, חוץ מן האדל שנידון כירק.

יבהעיד ר' יהודה בן ישעיה הבשם לפני ר' עקיבה משם ר' טרפון שיש לקטף שביעית. עלה זתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להן ביעור, לפי שאינן כלין.

יגהוורד חדש שכבשו בשמן ישן, ילקט את הוורד והשמן מותר. ישן בחדש, חייב בביעור.

ידהחרובין חדשין שכבשן ביין ישן, ילקט את החרובין והיין מותר. ישנין בחדש, חייבין בביעור.

טורבי לעזר אומ' חבילי אזוב והסיאה והקורנית שהכניסן לעצים, אין מסיקין בהן. למאכל בהמה, מסיקין בהן. ר' שמעון או' אף קלחין של בין השלחין שיבשו, אסורין בהנאה.

טזחציר וירקות שדה שליקטן להטין בהן, אין רשיי להטין בהן. למאכל בהמה, רשיי להטין בהן.

יזעידית שלקטה למאכל בהמה, הרי זה צריך לבער. נתנה תחת הכר, הרי היא כמבוערת.

יחתבן של שביעית אין נותנין אותו לא לתוך הכר, ולא לתוך הטיט. אם נתנוהו אחרים, הרי הוא כמבוער.

יטתנור שהסיקו בתבן ובקש של שביעית יוצן. מוכרין (אוכלין) אוכלי אדן ואוכלי בהמה ליקח בהן אוכל אדם, ואין מוכרין אוכלי בהמה ליקח מהן אוכלי בהמה, ואין צריך לומ' אוכלי אדם ליקח בהן אוכלי בהמה.

כפירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולעופות. אם הלכה בהמה מאיליה לתחת תאינה ואוכלת בתאנים, לתחת חרוב ואוכלת בחרובין, אין מחייבין אותו להחזירה, משם שנ' בארצך תהיה כל תבואתה לאכל.

כאמאכילין את אכסניא פירות שביעית, ואין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות שביעית. ואם היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, או שקצצו מזונותיו עליו, מאכילין אותו פירות שביעית.

כבאין בית דין פוסקין לאשה פירות שביעי', אבל ניזונת היא משל בעלה.

כגספחין של שביעית אין תולשין אותן ביד, אבל חורש כדרכו. ובהמה רועה כדרכה.