תוספתא שביעית (ליברמן) — פרק ו׳

בכיצד לוכל דבר שדרכו לוכל, אין מחייבין אותו לוכל קניבתו של ירק, ולא פת שעיפשה, ולא תבשיל שעיברה צורתו.

גכיצד לשתות דבר שדרכו לשתות, אין מחייבין אותו להיות גומע אניגרון וסניגרון, ולשתות יין בשמריו. החושש בגרונו אל ירערענו שמן, אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ויהא פולט, אבל מגמע ובולע, ומטבל כדרכו, ואינו חושש.

דכיצד לסוך דבר שדרכו לסוך, סך אדן שמן על גבי מכתו, ובלבד שלא יטול במוך ויתן על גבי מכתו. החושש בראשו, וכל מי שעלו בו חטטין, סך את השמן ואין סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה ויין וחומץ אין דרכו לסיכה.

היין של שביעי' שנפל לתוך המורייס, צריך לבער. ר' לעזר בר' שמעון או' הרי הוא כמבוער.

ונותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך המוריס, התבשיל, כדרך שנותן את התבלין, ולא ישחטם להוציא מהן משקין. ובתבלין מותר, מפני שהיא מלאכתן.

זצורר את התבלין ונותן לתוך התבשיל, אם בטל טעמן מותרין, ואם לאו אסורין.

חאין עושין את היין אילנתית ואת השמן ערב, ואם עשה את היין אילנתית ואת השמן ערב, סך את השמן ואין סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה, יין וחומץ אין דרכו לסיכה.

טלא יתן אדם שמן של שביעית על גבי טבלה של שייש להתעגל עליה. רבן שמעון בן גמליאל מתיר. שמן של שביעית אין סכין אותו בידים טמאות. נפל על גבי בשרו, מפשפשו אפי' בידים טמאות.

ישמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים, ואין סכין בו מנעל וסנדל.

יאלא יסוך את רגלו שמן והיא בתוך מנעל ובתוך סנדל, אבל סך את רגלו ונותנה למנעל, סך את רגלו ונותנה לסנדל.

יבסך אדם עצמו שמן של שביעית, ומתעגל על גבי קטבלא חדשה, ואינו חושש.

יגאין מפטמין שמן של שביעית, אבל לוקחין שמן ערב לסיכה מכל מקום.

ידשמן של שביעית מדליקין בו. מכרו ולקח בו שמן אחר, אין מדליקין בו.

טושמן של שביעית אין נותנין אותו לתוך המדורה. ר' יוסי אומ' צובע בו עניץ, ונותנו לתוך מדורה.

טזמסיקין בגפת ובזוגין של שביעית, אבל אין מדליקין באגוזין ואין מסיקין בזתים.

יזאין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במניין, ולא יהא ממלא את החבית ומוכרה כמות שהוא, כלכלה ומוכרה כמות שהוא, אלא או' לו חבית זו אני מוכר לך בדינר, כלכלה זו אני מוכר לך בטריסית.

יחלא ימלא את הכלכלה ויוצא ומוכרה בשוק, אבל בשאר שני [שבוע] אסור, שזו דרך הרמיות.

יטבית שמאי או' אין מוכרין פירות שביעית במעות אלא בפירות, כדי שלא יקח בהן קורדום, ובית הלל (או') [מתירין].

כאין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית אלא מזון שלש סעודות. במי דברים אמורים בדבר המתקיים, אבל דבר שאין מתקיים, אפי' מאה סעודות מותר. אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית. אחרים או' מוכרין לכותי עד ארבעה אסרות.

כאהלוקח מן הנחתום ככר בפנדיון, שאלקט ירקות שדה ואביא לך, מותר. ר' יהודה ור' נחמיה אוסרין. חמשה שהיו מלקטין ירק, לא יהא אחד מוכר לכולן, אלא אחד מוכר שלו ושלהן.

כבחמשה אחין שהיו מלקטין ירק, אחד מוכר על ידי כולן, ובלבד שלא יעשאוהו פלטיר. חנוני שהיה מבשל ירק של שביעית, לא יהא מחשב שכרו מירק, אבל מחשב הוא מיין ומשמן שכר בטלה.

כגלא יאמר אדן לחבירו העל את הפירות האילו לירושלם לחלק, אלא או' לו העלם כדי שנאכלם ושנשתם אני ואתה.

כדוכן לא יאמר אדם לעני הילך סלע זו והבא לי לקט היום, הבא לי שכחה היום, הבא לי פיאה היום, אלא אומ' לו בלקט שתביא היום, בשכחה שתביא היום, בפיאה שתביא היום.

כהוכן בן לוי. שהיתה בידו סלע של שביעית ומבקש ליקח בה חלוק, הולך אצל חנוני ואומ' לו תן לי בזה פירות, ונותן לו, והלה אומ' לו הרי פירות האילו נתונין לך במתנה, והוא אומ' לו הרי סלע זו נתונה לך במתנה. פירות שביעית אין לוקחין בהן מים ומלח, ר' יוסה או' לוקחין בהן מים ומלח. פירות שביעית אין נותנין אותן לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה. ר' יוס' אומ' נותנין אותן לתוך הכבוסה.

כוהחמרין והגמלין והספנין שהיו עושין בשביעית, שכרן משביעית.

כזזתים של שביעית אין עושין אותן בקתכי. רבן שמעון בן גמליאל מתיר. רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו עושין אותן בקתכי. ר' יהודה אומ' טוחנין ברחים שלא נטחן בה בשאר שני שבוע. ר' שמעון או' כותש ומקפה בעריבה.

כחענבים של שביעית אין דורכין אותן בגת, אבל דורכין אותן בעריבה. ר' יהודה אומ' דורס באצבע בחבית.

כטתאנים של שביעית אין עושין אותן גרוגרות, אבל [עושין] אותן דבילה. ר' יהודה אומ' ממעיך ומנגיב ביד. מפרדין רמונים לעשותן פרד, וסוחטין ענבים לעשותן צמוקין. אין לוקחין תרומה בדמי שביעית, שלא יביאוה לידי פסול. ור' שמעון מתיר.